חסון ואח' נ' שיש אלוני בע"מ ואח'

החלטה בבקשה למתן צו לתשלום הוצאות משפט

1.בפסק הדין שניתן על ידי ביום 11.10.12 קיבלתי באופן חלקי את תביעת המבקש, כאשר חייבתי את המשיבה לשלם לו סכום של 204,857 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.10 ועד לתשלום בפועל, ודחיתי את תביעתה הנגדית של המשיבה.

כן הוספתי: "אלוני תשלם לחסון הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק".

2.לאחר מתן פסק הדין פנה המבקש אל המשיבה בדרישה לשלם לו סך של 15,000 ₪ בצירוף מע"מ כשכ"ט עו"ד וכן את סכום אגרת בית המשפט ששולמה על ידו בסך של 65,371 ₪ כ"הוצאות".

המשיבה דחתה את דרישת המבקש, כשלטענתה הסכום שנפסק – 15,000 ₪ בצירוף מע"מ – כולל הן את ההוצאות והן את שכר הטירחה.

זהו הרקע להגשת בקשה זו, במסגרתה עותר המבקש למתן צו לתשלום הוצאות משפט: סכום האגרה ששולמה כאמור.

המשיבה מתנגדת לבקשה.

בסיס המחלוקת בין הצדדים הוא, האם הסכום שנפסק כולל הן את הוצאות המשפט והן את שכר טירחת עוה"ד – זו טענת המשיבה, או שהסכום שנפסק מתייחס לשכ"ט עו"ד בלבד, ובנוסף לכך נפסקו "הוצאות" מבלי לפרש את סכומן, ואזי מוסמך בית המשפט לפסוק אותן בנפרד, בהתאם לתקנה 513 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

3.הצדדים הרבו להפנות לפסיקה בשאלה, כיצד יש לפרש ניסוחים שונים של בתי המשפט בפסיקת הוצאות המשפט ושכר טירחת עורך דין.

בכל פסקי הדין שהוצגו בפני נדונה שאלת פרשנות הנוסח על ידי מותב אחר מזה שקבע אותו, בדרך כלל נדונה השאלה על ידי ערכאת הערעור.

ערכאת הערעור, או המותב האחר, נדרשו להכריע באותם מקרים, מה היתה כוונתו של השופט שקבע את הוצאות המשפט ושכ"ט עוה"ד.

פסקי הדין הללו אינם רלבנטים במקרה דנן, בו אני נדרש להכריע מה היתה כוונתי כשקבעתי את אשר קבעתי.

כיוון שכך, אני קובע בפשטות: כוונתי היתה לכך, שהסכום שנפסק: 15,000 ₪ בצירוף מע"מ, יכלול הן את ההוצאות והן את שכ"ט עוה"ד.

4.שיגרת הלשון עלולה להוות מכשלה.

בית המשפט העליון בע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק", פ"ד ס(1) 391, כבר העיר על כך שאי הקפדה על ההבחנה בין הוצאות משפט לבין שכר טרחת עורך דין גורמת לתקלות.

הקפדה על הבחנה זו עשויה היתה לחסוך התדיינות זו שבין הצדדים, ועל כך אני מצר.

אולם, אין בכך כדי לשנות את מסקנתי האמורה, וכמובן שאינני מוסמך במסגרת בקשה זו לשנות את שקבעתי בפסק הדין.

כיון שכך, גם טענות המבקש וטענותיה הנגדיות של המשיבה באשר לצידקת או חוסר צידקת הסכום שנפסק, אינן יכולות לידון על ידי במסגרת בקשה זו.

5.אשר על כן, בקשה זו נדחית.

בשל הטעמים האמורים, לעיל, אינני פוסק הוצאות בקשר לבקשה זו.